פרברציה

משנה ג‘ מתחילה לנקר הידיעה שמתישהו יהיה פרוייקט גמר. ואז רואים מה אלה מד‘ עושים, ואומרים ”אה, אני אעשה יותר טוב“.
ואז הגיע הקיץ. כל הקיץ הייתי בלונדון וניסיתי לאלץ את עצמי לחשוב על רעיון, לנסות להתרשם מהאווירה ה“לונדונית-סטייליסטית-מגניבה“. לא ממש עזר. בסוף הרעיון הגיע לי בבוקר בבית של סבתא של חבר שלי. נו, שוין.
החלטתי שאני רוצה להעביר משחק חברה לרשת. משחקי חברה שילדים משחקים, כמו מחבואים, תופסת, סימני דרך…
במשחקים מהסוג הזה נוצרת דינמיקה מיוחדת בין יחיד לקבוצה, כשהתפקידים מתחלפים כל הזמן. דינימיקה מסוג זה היא דבר שלא ראיתי ביטוי אליו במשחקי מחשב או רשת. בנוסף, משחקים מהסוג הזה קיימים במרחב פיזי מסויים, כאשר המשתתפים צריכים להתחשב במגבלות המרחב הנתון להם ולמצוא את הדרכים להסתתר או לברוח בו.
הרעיון להעביר את זה לרשת נראה לי מרתק. איך אני ארתום את המרחב הפיזי של הרשת ואשתמש בו כמגרש המשחקים שלי?
איך אאפשר למשתתפים לרוץ, להסתתר, לברוח ולתפוס משתתפים אחרים במרחב הזה? איך אצור את אותה תחושת התרגשות ומתח שנוצרת בחילופי התפקידים בין המשתתפים?
המנחה שלי מנסה לפקס אותי. אני צריכה לנתח את משחקי החברה הקיימים, את החוקיות והלוגיקה שמאחוריהם ולעשות אנלוגיה לעולם הרשת. אני כבר משתוקקת להתחיל לנבור בעומק הזה ולמצוא את ההגיון הפנימי של המשחק שלי. יהיה טוב.

החלטתי להקים בלוג שהייתי רוצה לקרוא (אם לא הייתי כותבת אותו בעצמי).

כסטודנטית בשנה האחרונה לעיצוב, שעכשיו החלה לעבוד על פרוייקט הגמר, הייתי מאוד שמחה ללמוד מאנשים שכבר עברו את זה. לשמוע על תהליכי העבודה שלהם, על התלאות שעברו בדרך, ולראות את התוצאה הסופית אל מול הסקיצות הראשונות.
אז בשביל סטודנטים כמוני, וגם בשביל כל אחד שמתעניין, הקמתי את הבלוג הזה, שמטרתו העיקרית כרגע היא לחזות בתהליך עבודה על פרוייקט גמר, על כל הלבטים, ההתחבטויות, הסקיצות, היאוש והאושר הכרוכים בכך.

אני מקווה שאהנה ואלמד מכתיבת הבלוג כמו שאני מקווה שאהנה ואלמד מעשיית פרוייקט הגמר ומהצלחתו.
בנוסף, אני מקווה שבאמצעות התהליך שלי, אוכל להשפיע ולעזור לכל אותם סטודנטים סקרנים ומבולבלים כמוני.